180707

חלק ראשון:
אני עם הכיתה שלי, או לפחות עם חלקה, אני מדברת עם כמה תלמידות שמאוד אהבו אותי ויודעת שבקרוב אצטרך לומר להן שאני לא נשארת איתן לשנה הבאה. אנחנו נמצאות באיזור של בית הספר היסודי שלי. בשלב מסויים אין לי ברירה ואני אומרת להן שאני עוזבת תוך כדי זה שאני בוכה כי אני לא רוצה להשאיר אותן לבד. (על רקע העובדה שהכיתה שלי לשעבר פורקה עקב התנהגות חריגה ביותר)

חלק שני:
אני עובדת במועדון לילה שעובר שיפוצים, אני אחראית על המועדון או משהו בסגנון והולכת לראות איך מתקדמים השיפוצים. הדלתות למועדון סגורות ואני דופקת על קלתות הזכוכית שיתנו לי להכנס. המועדון כמעט גמור, יש המון המון וילונות אדומים וכל מיני רהיטי קטיפה אדומים וזה נראה קצת כמו אולם קולנוע ישן. אני זוכרת שאמרתי למישהי שהיא תצטרך לסנן את הנכנסים למועדון וגם שמנעתי כניסה משלושה חבר'ה צעירים שניסו להתפלח למועדון, הם התלוננו שהכיתי אותם (מה שכמובן לא היה נכון). הסברתי להם שהם צעירים מידי.

חלק שלישי:
אני עם אלון שעובד איתי, אנחנו בים ומעלינו עוברת פתאום אוניית קונטיינרים בשמים! האונייה נראית כמו משהו שלא ראיתי בחיי, היא ענקית ענקית ענקית ולא בנוייה כמו אונייה רגילה אלא כמו חללית אונייה, עם קונטיינרים. אני בהיסטריה טוטאלית שהאונייה תקלוט שהיא אונייה ותפול לים ואז היא תפול עלינו (היא ממש עצומה בגודלה), אלון אומר לי משהו בסגנון "ראית איזה אוניות אני קונה?" אני זוכרת שהאונייה חלפה מעלינו ולא יכולתי להוציא מילה מהפה מרוב הלם.

080707

בחלום אני בעבודה ומקבלת מתנה ליום ההולדת מהקולגות שלי, את המתנה הכינה אינגה, והיא נותנת לי אותה, אלו כרטיסים מוזרים עם השם שלי שכאילו מתארים את העתיד שלי וכתוב שם שהתחתנתי עם אימקה (שהיא בכלל חברה שלי ולא גבר), בכל מקרה הכרטיסים מעצבנים אותי ואני לא מבינה איך הם חושבים שזו מתנת יום הולדת טובה. אני מתלוננת למישהו על הכרטיסים ואינגה שומעת אותי בטעות וממש כועסת עליי, מסתבר שהם תיכננו הרבה יותר מעבר לזה.

בכל מקרה, אני יורדת עם מרקוס למרתף של המשרדים (אין כזה דבר) ויש שם ארגז מלא תאנים! והמון המון פירות (זה בגלל שהיינו בשוק על הבוקר היום) ואני כל כך רוצה תאנים! אני גונבת תאנים (שמה בכיס) ושנייה אחר כך אומרת לעצמי "זהו, הלך עלייך, יש כאן מצלמות אבטחה". אבל העיקר שהיו לי תאנים.

בשלב מסויים אני מנקה מדרגות ונועה אומרת לי שאמא שלה אמרה לה לברר את מזג האוויר ואני אומרת לה שמזג אוויר זה לא דבר קבוע שניתן לחיזוי מדוייק ותמיד יש יוצאי דופן.

040707

חלק ראשון:

בחלום אני שוב עובדת בברגר קינג, כנראה בסניף של אילת. אני עובדת עם שלושת העובדים הכי אהובים עליי, רק את אחד מהם אני זוכרת מהחלום-אלעד- אבל יודעת שהשאר שם. יש לנו לחץ איום אבל הלקוחות נחמדים ולא צורחים כרגיל. בשלב מסויין אני רוצה למזוג קולה קטנה ומגלה שהכוסות של השתייה לילדים הוחלפו בכוסות של איזה סרט חדש שכנראה אנחנו מיחצנים, הבעייה היא שהסרט עוד לא יצא למסכים ולאף אחד אין מושג מה זה. אני מגלה שכל הצעצועים לילדים הם מהסרט ומסרבת לתת צעצוע לאמא של ילד שמתעקשת שהוא מחאוד רוצה את הצעצוע הזה. אני אומרת לה שמכיוון שלא נערה עוד הצגת בכורה לסרט אני לא רשאית למכור כזה צעצוע.

חלק שני:

אני הולכת לאודישנים לאיזה קמפיין דוגמנות, יש טור ארוך מאוד של בנות שנמשך לאורך מספר קומות, אני בכלל לא ממצמצת ועוברת על פני כל הבנות, נגשת לראש הטור פותחת את הדלת ונכנסת פנימה. יושבת שם האמא של הילד מהחלק הראשון, אני מוציאה את הצעצוע ואומרת לה "מצד שני לא ממש אכפת לי אם הסרט יצא או לא". היא מאוד נחמדה אליי, אני מספרת לה על הטור הארוך של הבנות בחוץ שעושות מהומות (צועקות ורבות אחת עם השנייה). היא מבקשת ממני לצאת ולחכות בראש טור והיא תקרא לי. שאני יוצאת כל הבנות חושבות שהתחיל האודישין אבל אני מסבירה שתיכף הוא יתחיל. בנתיים יש בחוץ הרבה רעש והאישה האחראית יוצאת החוצה ומדברת עם הבנות, היא מראה להן עציץ קסם מיוחד שגודל במהירות ואומרת להן שהיא קנתה אותו ממני ומאחותי (היא אמרה את השמות שלנו כאילו כולן יודעת מי זו אחותי ומי זו אני). אני מחייכת בהתנשאות כי עכשיו כולן יודעות שהיא מכירה אותי.

חלק שלישי:

אני ישנה במטוס שאני אמורה לצנוח ממנו, הכל מחובר והחבר של בת דודה שלי (שהכרתי שהייתי באנטוורפן) מעיר אותי ואומר לי שתורי לקפוץ, אני בהיסטריה. אני לא רוצה לקפוץ לי, הפחד מכרישים מכה שנית ואני לא מפחדת מהצניחה אלא מהקפיצה מעל הים. הוא מתעקש שהגיע תורי ואני מכסה את הראש בשמיכה. אני חושבת שבסוף צנחתי אבל לא לים.

חלק רביעי:

יש מסיבה גדולה של הרבה אנשים עשירים בחוף הים, היא בלילה, אני לא ממש מכירה את החוף אבל מבינה שזה בחוף מאוד יפה וקסום. אני כל הזמן תוהה למה אני במסיבה הזו ומה בעצם משיקים בה אבל לא שואלת שאלות. אני מכירה הרבה אנשים במסיבה ובשלב מסויים לוקחת את הסלולרי שלי מלוקר שהיה בחוף ומגלה שהיו לי 9 שיחות שלא נענו ממספר לא מוכר, אני בטוחה שזו ש' ושואלת אותה, היא אומרת שהיא התקשרה רק פעם אחת, ואני מנסה לחשוב מי התקשר 8 פעמים נוספות.

חלקים לא ברורים:

אני רואה את סרט מסיבת הסיום של התיכון עם המנהלת שאני שונאת אבל לא מבינה להמ אני רואה את הסרט ומי צילם אותו ולמה זה מעניין אותי.

אני מתקשרת למישהי שאני מכירה מגיל מאוד צעיר אבל משום מה מגיעה לחבר טוב של ההורים שלי שתמיד אהבתי ולא מבינה איך יש לי בכלל את המספר שלו ולמה הגעתי אליו.

בלוג לחלומות שלי.

כי לכולם כבר נאמס לשמוע אותי אומרת כל בוקר "אוי איזה חלום היה לי" וזה בדרך כלל מלווה בתיאור החלום ובבן אדם מולי מחייך במבוכה ולא מבין מה אני רוצה ממנו ולמה זה אמור לעניין אותו.

ככה זה עם חולמים. אנחנו מתעוררים עם טעם החלום על שפתותינו, רוצים לחזור לבפנים ולהיות שוב חלק מהעולם הרגוע הזה (רגוע ברוב המקרים) שבו יש חשיכה תמידית ואף אחד לא באמת מדבר אבל הכל, הכל, יכול לקרות.

מגיל מאוד צעיר הייתי כותבת את החלומות במחברות. תיעוד החלום הכי ישן שלי מגיע משנת 1993.
בשלב מסויים גם קניתי טייפרקורדר קטן והקלטתי את עצמי אבל זה היה קצת טיפשי בעייני.
יש זמנים שאני לא כותבת כלום ויש זמנים שנראה לי ממש עצוב לא לכתוב את מה שאני זוכרת.
ואני זוכרת כמעט כל לילה, לא כל חלום אבל את הרוב...

חלומות הם אישיים, הם תוצר של המוח שלי, של החיים שלי, של החוויות שלי, הם דבר כל כך אינדיווידואלי שאין טעם לנסות להסביר אותם... רק לזכור.