בלוג לחלומות שלי.

כי לכולם כבר נאמס לשמוע אותי אומרת כל בוקר "אוי איזה חלום היה לי" וזה בדרך כלל מלווה בתיאור החלום ובבן אדם מולי מחייך במבוכה ולא מבין מה אני רוצה ממנו ולמה זה אמור לעניין אותו.

ככה זה עם חולמים. אנחנו מתעוררים עם טעם החלום על שפתותינו, רוצים לחזור לבפנים ולהיות שוב חלק מהעולם הרגוע הזה (רגוע ברוב המקרים) שבו יש חשיכה תמידית ואף אחד לא באמת מדבר אבל הכל, הכל, יכול לקרות.

מגיל מאוד צעיר הייתי כותבת את החלומות במחברות. תיעוד החלום הכי ישן שלי מגיע משנת 1993.
בשלב מסויים גם קניתי טייפרקורדר קטן והקלטתי את עצמי אבל זה היה קצת טיפשי בעייני.
יש זמנים שאני לא כותבת כלום ויש זמנים שנראה לי ממש עצוב לא לכתוב את מה שאני זוכרת.
ואני זוכרת כמעט כל לילה, לא כל חלום אבל את הרוב...

חלומות הם אישיים, הם תוצר של המוח שלי, של החיים שלי, של החוויות שלי, הם דבר כל כך אינדיווידואלי שאין טעם לנסות להסביר אותם... רק לזכור.